<h1>כתוב שם לראב"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
במאור דף א': ד"ה רבי יהודא. לרי"ף סי' תת"ד. כתוב שם. ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג. כתב עלה הרי"ף ז"ל ירושלמי [פ"א הלכה א'] מאי טעמא דרבי יהודה כדי שיצאו המועדות בטל, מפני שהטל יפה לעולם. ובמקום אחר מצאתי בירושלמי [פ"א הלכה א'] ויזכיר מבערב, לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית וכו'. אמר אברהם. אלו שני הטעמים שאמרו בירושלמי, האחד הוא ליום טוב אחרון של חג, והוא שכתב הרב, והאחר ליום טוב הראשון של פסח, והוא ודאי מבערב לית כל עמא תמן מפני שהוא חול והעם טרודים במלאכתם ובמצה ובמרור. אבל יום טוב האחרון של חג שהוא יום טוב הרי כל עמא תמן כמו בשחרית, אלא כדי שיצאו כל המועדות בטל, והוא שמיני של חג. וכן כתוב בפירושי.
<h2>דף ג:</h2>
במאור דף א': ד"ה הירושלמי. לרי"ף סי' תת"ג. כתוב שם. הירושלמי [פ"א הלכה א'] שכתב הרי"ף ז"ל, לא דמי ההוא דמקל לההוא דלא מצלי ולא מקל וכו'. אמר אברהם. מעולם לא ראיתיו מצליח בחדושיו. והגמרא כך היא לא דמי ההוא דמצלי ומקל לההוא [דלא מצלי ולא מקל], יראה המבין שאין זו הגירסא מכוונת לפירושו, ולא אפילו הגירסא שלו, אלא עיקר הפירוש מקל מקלקל, וכבר הוא מפורש בפירושי יפה.
<h2>דף יא:</h2>
במאור דף ג'. ד"ה אמר זעירי. לרי"ף סי' תת"י. כתוב שם. [אמר זעירי אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית אפילו אכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית. הרי"ף ז"ל כתב שקבל עליו שני ימים זה אחר זה]. וכן נמצא בפירוש רבינו חננאל ז"ל. אמר אברהם. רבינו חננאל והרב ר' יצחק כתבו הגירסא רישא דשמעתא כסיפא, מה סיפא תרי יומי אף רישא תרי יומי, אלא שזו בקבלה וזו בהמלכה. וכל מה שכתב זה אינו מספיק לפירוש השמועה ולא לישב שתי שמועות של רב חסדא. והכל מפורש אצלי. במאור שם. כתוב שם. ונראה מכאן שאין עיקר תפלת תענית אלא ביום וכו'. אמר אברהם. אני איני רואה מכאן מה שאמר זה. וכן מה שאמרו בבמה מדליקין [שבת דף כ"ד.] גם הוא מוכיח שצריך להתפלל תפלת תענית ערבית שחרית ומנחה. לפי שהתעניות של מעמדות אין בהם הפסקה מבעוד יום קאמר שמתפלל תפלת תענית בג' תפלות. ועוד שהרי הצריכוהו לקבל תעניתו בתפלת המנחה, ואם הקבלה צריכה תפלה מבערב כל שכן יום התענית עצמו, אלא שנהגו שלא להתפלל תענית בלילה, ולא אפילו בשחרית, מפני שאינו בטוח שישלים אותו היום, וילוה אותו ויפרענו ליום אחר, או שישאל עליו ויפדה אותו במאכלו.
<h2>דף יב.</h2>
במאור דף ג'. ד"ה אמר זעירי. לרי"ף סי' תת"י. כתוב שם. מסתברא לן דלישנא בתרא חומרא הוא, שאעפ"י שלא סלק, אם ישן אינו אוכל וכל שכן אם סלק. ואמטו להכי פסקו רבוותא קמאי כלישנא קמא לקולא, משום דספקא דרבנן היא. ומסתברא כוותייהו. אמר אברהם. לא מסתברא. דבכל דוכתא נקטינן כלישנא בתרא. ומה שכתב הרב בקבלת תענית לענין הפסקה מבעוד יום, דבריו מוכחין בפרק בתרא [דף ל'.] כל שהוא משום ט' באב אינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואסור לרחוץ. ומי שיודע פירוש הלכה יראה משם שהקבלה אוסרת כהפסקה כדברי הרב ז"ל.
